<h1>או"ז הלכ' פסחים סימן רנ"ו, בשם ר"ש מפלייז"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שנו שאין לשין בבת אחת למעלה מחמשת רבעים קמח וכן לחלה. והעומר מוכיח לה [לשון הפיוט]. פי' אין לשין יותר מחמשת רבעים קמח פן יבוא לידי חימוץ כשהלישה מרובה כדאמר הני נשי דידן נהוג למילש קפוזא בפיסחא ואע"ג דמפקע להו מחלה יכול לצרפם על ידי סל כדרבי אליעזר דאמר [חלה פרק ב', מ"ד] אף האופה ונותן בסל הסל מצרפן לחלה ואפי' אם לא לש רק מידה אחת יכול מעתה לבוא לידי חיוב חלה ומנהג לתתם אחר אפייה או בסל או אפי' על גבי טבלא שיש לה לבזבזין גבוהים יותר מן המצות ובוצעים אחת מהם לפטור כל המצות דלפטור מאחת על כולם לפי ת"ק דפליג אדר' אליעזר בצירוף סל מודה כדאמרי' כל (שמקפיד) [צ"ל שאינו מקפיד ועי' בר"ש פ"ב דחלה ופ"ג דמ"ש] על תערובתו הכלי מצרף ואם נוגע המעט שקורא חלה אל שאר המצות טוב. וטוב שלא להפרישה כשהלחם חם יותר מדאי פן תגע חלה חמה אחר הפרשתה בשאר המצות ויהיו טבולות לחלה אחרי שהיד סולדת בהן. אחר הפרשת' ישרפנה אם הפרישה בחול אך אם לש ביום טוב ורוצה להפריש חלה מפריש ומברך עליה להפריש תרומה שהכתוב קוראה תרומה דכתיב חלה תרימו תרומה ואינו שורפה דאין שורפין קדשים ביום טוב ולא תרומה שנטמאת אך המשפט לאפותה תחילה ואחר כך להפריש לפי שכל חלות טומאות ארץ העמים והאפיה תהיה שלא לצורך שאסור לאכלה ולהניח העיסה אי אפשר פן תחמיץ א"כ צריך לאפות תחילה ואח"כ לקרות שם ואם יש שם כהן קטן שראוי לאוכלה או כהן גדול שיבטלנה ברוב כדרבה [בכורו' כ"ז, ע"א] שהיה כהן שבא מעלי והיה מבטלה ברוב אבל מצות עשויות האפויות מערב יו"ט שיכול להפריש מעיו"ט בזה אמרו חכמי' [ביצה ל"ו, ע"ב] אין מגביהין תרומו' ומעשרות ביו"ט ואם שכח מעיו"ט ולא הפריש אין לסמוך על שירי המצות להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש כדין תרומה בח"ל דאם היתה כל העיסה שנילושה יחד אז היה מותר דלא בעי' מוקף בתרומ' חלה אך מצות הנילושות כל אחת לבדה חל החיוב מאותה שעה אין להם דין זה וצריך לאפות מידה אחת ובשעת הפרשתה יפריש בשביל כולם ותפטור האחרות בצירוף הסל. ויש אוסרי' משום דהוי מתקן ביו"ט ומורי אומר דאיסו' הפרשה אינו רק מדרבנן כדתנן [שם] אלו הן משום שבות. ובגלגל ביו"ט הקילו חכמים ואפי' גלגל מעיו"ט שרי (רבא) [רבה] [ביצה ט', ע"א] וכל האיסו' אינו רק משום קנס שקנסוהו שהיה לו לתקן מעיו"ט וא"כ במקום שנתקן מאליו ואין נראה כמתקן אע"פ שמפרישה עם אחרות אין לקנוס. ולא דמי לשוחט בהמה וחיה ועוף דאסור לכסותה בשאין יכול לכסותו בדקירה אח' [שם] לפי שנתערב בדם בהמה שאין טעון כסוי והוי כטורח שלא לצורך אבל כאן דצריך לפת חמה ואין מתעסק כלל במצות אם מתכוין בלבו (שיפסדו) [שיפטרו] מהני, ודמי ליכול לכסותו בדקירה אחת ואע"פ שדם הבהמה נכסה אחרי שנתכסה עם דם החיה אין בכך כלום ואם באת לחלק מפני שאינו מתוקן בכיסוי אבל כאן שאר מצות דיש כאן חשש תיקון לא, צא ולמד ממים שמשיקים לטהר [שם י"ז, ע"ב] ואפי' כלי מטבילין ע"ג מימיו לטהרו ביו"ט כדרבנן [שם י"ח, ע"ב] דרבי' נינהו אע"פ שעושין מעשה בגוף הכלי התירו חכמים אגב דבר אחר וכן [שם ע"א] נדה ואין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה מתוך שלא התרתה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא, וכ"ש ההפרשה שיש להתירה אפי' בגלגל מעיו"ט ואין עושין בהם שום מעשה כי אם מחשבה אגב מצה המחוייב' שאין לפקפק. חמשת רבעים במדות גדולות משבאו לציפורי וכרבנן דרבי יוסי [עדיות פרק א', מ"ב] דלא בעו ועוד והם חמשה לוגין והם בצי' כמנין חלה זה לפי מידה מדבריו'. והעומר מוכיח לה דהעומר הוא עשירית האיפה ואיפה ג' סאין וסאה ו' קבין וקב ד' לוגין ולוג ו' בצים הרי שבאיפה ע"ב (בצים) [לוגים] קח עשירית מע' לוגין הם ז' לוגין ונשארו עוד ב' לוגים הם י"ב בצים עישור י"ב ביצים ביצה אחת וב' בצים הנותרים י' חומשין עישור שלהם חומש ביצה ובאותה מדה אנו מודדים אך משבאו לירושלים הוסיפו שתות והכניסו ששה בחמשה באו לציפורי הוסיפו שתות. והעומר נקרא לחם דכתיב לקטו לחם משנה וילפינן לחם הדיוט מלחם גבוה דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ וכיצד מודד מכניס מ"ג בצים שהן כמנין חלה דבשביל חומש לא דק דיש בצים גדולים וגם כשמודד הקמח שהוא דבר יבש, ומשימין בכלי מלא מים על כל גדותיו מים הנשפכין חוץ זו המידה וכן שנינו בתוספתא נזיר ששתה מכל משקין האסורים לו מתרין בו ואם שתה חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו כזית וכולם מצטרפין לכזית יין והחומץ כיוצא בהן וכיצד יעשה מביא כזית אגורי ונותן לתוך כוס מלא מים ואם [שתה] כיוצא כמה שיפול מאליו חייב ואם לאו פטור. אגורי שם מקום ויש מפרשים ששמנו אגור בתוכו ויפלוט יותר.
